<h1>עבוה"ק לרשב"א בית מועד שער חמישי</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ביצה שנולדה ביום טוב אסורה ואפילו נולדה מתרנגולת העומדת לאכילה, ואין צריך לומר בשנולדה בשבת שאסור לגומעה חיה. כשם שאסור לאכלה כך אסור לטלטלה, שכל שהוא אסור לכל מוקצה גמור הוא ואסור לטלטלו.
<h2>דף ב:</h2>
אע"פ שאמרו שאין מוקצה ונולד בשבת, ביום טוב אסורין. ולמה החמירו ביום טוב יותר מן השבת, לפי שהשבת חמורה ולא יבואו לזלזל בה, אבל יום טוב קל ואם אתה מתיר לו יבואו להקל ולזלזל בו.
זו שאמרנו שהמוקצה והנולד אסורין ביום טוב לא מן התורה אלא מדברי סופרים, לפיכך הולכין בספיקן להקל. במה דברים אמורים בדבר שאינו קרוב לבוא לידי אסור תורה, אבל אם היה קרוב לבא ליגע בשל תורה הולכין אף בספיקו להחמיר כשל תורה.
העז העומדת לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת שייחדה לביצתה ופירות המיוחדין לסחורה ושוורים העומדים לחרישה, ביום טוב אסורין שכבר ביארנו שיש מוקצה ביום טוב, אבל בשבת הראוי מהן ביומן כפירות העומדין לסחורה מותרין שאין מוקצה בשבת.
הבד שטענו עליו את הקורה מערב שבת וכן מערב יום טוב והשמן זב מתחת הקורה, למחר נולד הוא שאינו ראוי בין השמשות לא לאכול ולא למשקה, ולפיכך ביום טוב אסור ובשבת מותר, שיש נולד ביום טוב ואין נולד בשבת.
מחצלאות הכרוכות ועומדות לסחורה אסור לטלטלן ביום טוב אבל בשבת מותר. הדגים המלוחין שמצניעין לסחורה פעמים מכסין אותן במחצלאות וכיוצא בזה, והרי המחצלאות נמאסין ומוקצין הן ביום טוב מחמת מיאוסן, אבל בשבת מותר לטלטלן שאין מוקצה בשבת ואפילו מחמת מיאוס אלא מחמת איסור בלבד והוא שדחאו בידיים כנר שהדליקו באותה שבת.
היה אוכל בתאנים או בענבים בחול והותיר מהן והעלן לגג לייבשן, הרי אלו מוקצות ואסור לאכול מהן עד שייבשו בשבת אמרו ואין צריך לומר ביום טוב. במה דברים אמורים בגרוגרות וצימוקים מפני שהן מסריחות בנתיים ומסלק דעתו מהן, אבל שאר הפירות שהעלן לייבשן ואין מסריחין בנתיים מותרין שאין מסלק דעתו מהן.
שיירי פתילה שיירי מדורה שיירי שמן שכבו בשבת, יש מי שהורה שאסור להדליקן ביום טוב שהרי זה כאילו שבת הכינה ליום טוב.
השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים אפילו הן גמורות מותרות ואפילו ביום טוב שלאחר השבת ואין צריך לומר ביום טוב דעלמא, לפי שאין הביצה נגמרת אלא עד שתצא לחוץ מחיי האם, לא לגדל אפרוחים ולא להיות טעמה חשוב כביצה הנולדת, וכל שלא נגמרה הכנתה בשבת או ביום טוב הרי זו מותרת. ולמה לא גזרו עליה כשם שגזרו על הביצה שנולדה ביום טוב דעלמא, לפי שהביצים הנמצאים גמורים במעי האם דבר שאינו מצוי תדיר הוא ואין גוזרין בדבר שאינו מצוי תדיר.
<h2>דף ג:</h2>
כבר נתבאר שהביצה שנולדה ביום טוב או בשבת כשם שאסורה באכילה כך אסורה בטלטול, ואע"פ שאסור לטלטלה מטלטלין את הכלי לכסותה. אבל אין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה, לפי שאין מבטלין כלי מהיכנו.
המוצא ביום טוב ביצה בקינה של תרנגולין ונסתפק בה אם נולדה מאמש אם נולדה היום או זה שלושה ימים, הרי זו אסורה. ואין צריך לומר אם היה יום טוב שלאחר השבת שהרי זה ספק בשל תורה שמא מאמש נגמרה ונולדה היום ואסורה דבר תורה, אלא אפילו ביום טוב דעלמא אסורה מפני שכל דבר שיש לו מתירין הולכין בספיקו לחומרא, אפילו בספק של דבריהם. ביצה שנולדה ביום טוב שנתערבה באלף כולן אסורות שכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף אינו בטל. ספיקה שנתערבה באחרות יש מי שהורה שכולן מותרות לפי שהוא ספק ספיקה, אפילו בספק של תורה הולכין בספק ספיקה להקל ואפילו יש לו מתירין. ויש מי שאוסר גם בזו שאין הולכין בספק ספיקה להקל אלא בספקי התערובות בלבד. והראשון יראה לי עיקר. ודאה שנתערבה באחרות ומאלו באחרות, כל שבתערובת השנית מותרות, שהרי יש כאן ספק ספיקה הבאות מן התערובת כולן, וכולן מודים בספיקות אלו להתיר.
כל הכלים שמלאכתן להיתר, מותרין לטלטל בין בשבת בין ביום טוב ואפילו מחמה לצל ואין צריך לומר לצורך גופן ולצורך מקומן. ואפילו היו כבדין הצריכין בני אדם לטלטלן, מטלטלין בשנים. ויראה לי שמטלטלין אפילו בארבעה או בחמישה בני אדם. הכלים שמלאכתן לאיסור, אין מטלטלין אותן אלא לצורך גופן ולצורך מקומן. לצורך גופן כיצד, היה צריך לישב עליהן או לפצע בהן את האגוזים מותר. נוטל אדם קרדום לחתוך בו דבלה ומגירה לגור בה הגבינה וקורנס לפצוע בו אגוזים. באיזה קורנס אמרו, בקורנס של אגוזים וקורנס של נפחים ואפילו קורנס של זהבים, אבל לא יטול קורנס של בשמים לפי שאדם מקפיד עליו שלא יתקלקל וקובע לו מקום להיות מיוחד למלאכתו. כיוצא בדבר אמרו שכל הכלים שאדם מקפיד עליהן לייחדן למלאכתן אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן בין בשבת בין ביום טוב. לפיכך יתד של מחרישה וסכין של טבחים ששוחטין בו וסכין של רצענים, שכל אלו הבעלים מקפידין עליהם שלא יתקלקלו אסור לטלטלן. כל הכלים שהתירו לטלטלן לצורך מקומן לא להזיזן בלבד מן המקום שהוא צריך לו התירו, אלא כל שהן בידו מוליכן ומניחן באיזה מקום שירצה ואפילו ברחוק מקום ומבית לבית. מדוכה בזמן שיש בה שום וכיוצא בו מן הנדוכין במדוכה, מטלטלין אותה אפילו מחמה לצל. ואם ריקה אין מטלטלין אותה אלא לצורך גופה או לצורך מקומה כשאר כלים שמלאכתן לאיסור. בזמן שיש בה שום למה מטלטלה, והלא לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד, לפי שלא נאסרה המדוכה אלא מחמת מלאכה זו של שחיקת שום וכיוצא בה ועכשיו הרי היא משמשת היתר במלאכתה, נמצא האוסרה מתירה כקדירה המטלטלת עם התבשיל. המדוכה מלאכתה להיתר ביום טוב, ולפיכך [אפילו] אין בה שום מטלטלין אותה אפילו מחמה לצל.
<h2>דף ד.</h2>
בשבת ויום טוב הסמוכין זה לזה נולדה בזה אסורה בזה, שאין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב.
נולד בשבת הסמוכה ליום טוב מלפניו, אסור ביום טוב, לפי שהשבת לא הכינה לעצמה שאי אפשר לו לשוחטו, וכל שאסור ביומו אסור למחרתו שנראה כמכין לחבירו. ויש מי שהורה גם בזה להקל, שהשבת הכין לעצמו אלא שאיסור אחר גרם לו שאי אפשר לשוחטו. ואם יש לו חולה בתוך ביתו מותר, ומותר אף לבריא באומצא, ונראין דבריהם.
<h2>דף ד:</h2>
עצים שנשרו מן הדקל ביום טוב אסור לטלטלן ולהסיקן, ואם נשרו לתוך התנור מרבה עליהם עצים מוכנים כדי שלא יהפך באיסור ומדליקן.
עצים או פירות שנשרו בשבת אסורין ביום טוב, וכן פירות שנשרו ביום טוב אסורין בשבת, שהרי זה כמי שהשבת ויום טוב מכין האחד לחבירו ואינו בדין.
שני ימים טובים של גליות נולדה בזה מותרת בזה שהאחד מהן חול, ואם הראשון חול החול מכין ליום טוב ואם הראשון קדש והשני חול אין החול צריך הכין. שני ימים טובים של ראש השנה כקדושה אחת הן וכיום ארוך הן, לפיכך נולדה בזה אסורה בזה שכן ביצה שנולדה ביום טוב אסורה ביומה.
<h2>דף ו.</h2>
אפרוח שנולד ביום טוב ונתפתחו עיניו בו ביום או שיצאו עליו כנפיו עמו, יש מי שהורה להתירו בו ביום, הואיל ומתיר עצמו בשחיטה שנתחדשה לו. והגאונים אסרו דמוקצה הוא ואין אנו אומרים הואיל כזה, ועליהם אנו סומכין לאסור. לפיכך יום טוב ושבת הסמוכה לו בין מלפניה בין מלאחריה נולד בזה אסור בזה כביצה, שאין האחד מכין לחבירו.
ועגל שנולד ביום טוב מן הטריפה מותר, שאף הוא מוכן אגב אמו, שהרי מוכנת היא לכלבים כשהיא חיה, לפיכך הרי העגל במעי אמו כדבר המוכן שהוא טמון בתוך דבר שאינו מוכן.
עגל שנולד ביום טוב ונתברר שכלו לו חדשיו, אם הייתה אמו עומדת לאכילה אף הוא מותר, שהרי הוא מוכן אגב אמו, לפיכך אם הייתה שבת סמוכה לו מאחריו, אם שחטו בשבת לחולה שחלה מבעוד יום מותר לבריא באומצא, שהרי יום טוב הכין זה כבר לעצמו ולא לשבת והרי זה כמותיר לשבת ומותר.
<h2>דף ז.</h2>
כל שתשמישה ביום אינו יולד אלא ביום, ותרנגול אינו משמש אלא ביום ואינו מוליד אלא ביום. לפיכך אפילו בדק מערב יום טוב בקינה של תרנגולין ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים בעוד לילה ומצא בה ביצה מותרת, בידוע שלא נולדה בלילה ואע"פ שבדק מבערב יפה יפה ולא מצא, אני אומר בודאי מערב יום טוב יצאה רובה וחזרה והרי היא כנולדת והטילה לאחר שחשכה. במה דברים אמורים בשיש עמה זכר ואפילו קרב לה תוך שישים בתים, לפי שאינה סופנת מן הקרקע כל שיש זכר קרוב לה. לא היה עמה זכר קרוב לה תוך שיעור זה סופנת היא מן הקרקע לעתים ואפילו בלילה. ולפיכך אפשר שתלד לעיתים בלילה. ואם בדק מערב יום טוב ולא מצא ולמחר השכים ומצא בה ביצה אסורה, שאני אומר שנולדה בלילה. ולמה אין תולין גם בזו ביציאת רובה, לפי שדבר זה אינו מצוי כל כך ומוטב נתלה אותה בלידת לילה שהרי בדק. לא בדק מבערב, ביצה מותרת שאפילו רוב הסופנות מן הקרקע אינן יולדות אלא ביום, ולפיכך מטילין אותה לזו אחר הרוב המצוי ואין חוששין ללידת הלילה שהוא מיעוט דמיעוט שאינו מצוי. היה זכר עמה תוך שיעור זה אלא שהנהר מפסיק בינה לבין הזכר, הרי זה כמי שאין עמה זכר, שאי אפשר לו לעבור אצלה. במה דברים אמורים בשאין בנהר מעבורת, אבל אם היה שם אפילו קורה ואפילו חבל עוברין מעבר הנהר אל העבר, הרי הוא כמי שהזכר עמה שעליהן הוא עובר ובא. לפיכך לוקחין ביצים מן הנכרי בלילי ימים טובים של גליות שהאחד מהן חול, וכן בליל ראשון של שני ימים טובים של ראש השנה, אבל בליל שני אסור שמא ביום ראשון נולדה, אע"פ שבכל מקום הולכין אחר הרוב, כבר נהגו שלא ליקח ביצים מן הגוי ביום טוב אע"פ שהרוב אינן בני יומן, אני אומר חומר הוא שהחמירו בכל המקומות בדבר זה מפני שיש לה מתירין.
<h2>דף ט.</h2>
סולם של שובך מוליכין אותו משובך לשובך בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים, ואין חוששין שמא יאמרו להטיח גגו הוא צריך ששובכו מוכיח עליו. אבל סולם של עלייה לא יוליך ואפילו ברשות היחיד, ולא עוד אלא אפילו להטותו בשובך אחד מחלון לחלון אסור.
<h2>דף י:</h2>
זימן שחורים ולבנים אלו בקן שלהן ואלו בקן שלהן ולמחר השכים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים, כולן אסורין. ואין אומרים שמא נתחלפו מקן לקן ושחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים, אלא חוששין שאלו פרחו והלכו להם בשאר הקינין ושבשאר הקינין באו לכאן. במה דברים אמורים בשיש שם יתרים מאלו שלא זימנם, ואע"פ שאלו קרובים זה לזה יותר, שכל מקום שיש רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואפילו במקום קורבה המוכחת. זימן שנים בתוך הקן ומצא שלושה כולן אסורין, שאפילו תאמר שהשנים לא זזו ממקומן הרי נתערב ביניהן אחד שלא הוכן ואינו בטל אצל הרוב שאין בעלי חיים בטלין, ולא עוד אלא שיש לו מתירין ואפילו באלף אינו בטל. זימן שלושה ומצא שנים מותרין שאני אומר השנים מונחין במקומן והשלישי נד והלך לו. זימן לפני הקן ומצא בדף שלפני הקן העשוי לנוח בו יוני השובך או אפילו שלא בדף אלא שמצאן חוץ לקן אסורין שאני אומר אותן שבתוך הקן הלכו להן ואלו אחרים הן שבאו מן הרוב שבשאר הקינין. היו שם שני קינין זה למעלה מזה וזימן בתחתונה ולא זימן בעליונה והשכים ומצא בתחתונה ולא מצא בעליונה אסורין, שאני אומר שבתחתונה הלכו להם ושבעליונה הם שנשתרבבו ובאו בתחתונה. ולא עוד אלא אפילו זימן בעליונה ולא זימן בתחתונה והשכים ומצא בעליונה ולא מצא בתחתונה אסורין, שאני אומר את שבעליונה הלכו להם ואותם שבתחתונה נסתרכו ועלו לעליונה. במה דברים אמורים בשמצאן חוץ לקן אבל מצאן בתוך הקן לעולם מותרין שאני אומר כאן נמצאו וכאן היו. מצאן על פתח הקן מותרין כאלו מצאן בתוך הקן. דברים אלו שאמרנו בשיש שם קינין אחרים תוך חמישים אמה, אבל אם אין שם אלא הן והם אינן מפריחין אלא מדדין מותרין, שאלו מהיכן באו שאין המדדה מדדה יותר מחמישים אמה. היה שם קן אחד בתוך חמישים ואינו כנגד קן זה אלא מן הצד בקרן זוית מותרין, שאין המדדה מדדה אלא בשרואה קנו, אבל כל שאינו רואה את קנו אינו מדדה אפילו תוך חמישים אמה.
<h2>דף כד.</h2>
כיצד פירש מכמורות או רשתות לחיה או לעופות מערב יום טוב ולמחר השכים ומצא בהן חיה ועוף, ואינו יודע אם ניצודו מערב יום טוב או לאחר שחשכה, הרי אלו אסורין אע"פ שהן ספק מוכנים. לפי שאם אתה מתיר כן קרוב הדבר להתיר צידה שאסור דבר תורה, ולפיכך החמירו בספיקו. ואפילו כן אם מצא המכמורת והרשתות מקולקלין מבערב הרי אלו מותרין, בידוע לא נתקלקלו מבערב בלתי אם לכדו וכמו שביארנו למעלה.
<h2>דף כה.</h2>
אווזין ותרנגולין ותרנגולת שלקחה סתם הרי הן כמזומנין ומותר ליקח ולשחוט מהן ביום טוב. וכן יוני הרדסיאות אין צריכין זימון וצדין אותן ושוחטין אותן ביום טוב. חיה שקננה בפרדס, העופרים שלה מותרין ואין צריכין זימון שהרי הן כנצודין בקטנותן, אבל האם אסור לצודה שכל הצריך צידה אסור. ואסור לשוחטה דמוקצת היא. במה דברים אמורים בפרדס הסמוך לעיר, אבל בשאינו סמוך לעיר אפילו העופרים שאינן מחוסרין צידה צריכין זימון שאין דעתו עליהן מן הסתם כמו שביארנו למעלה. יוני שובך ויוני עלייה וצפורים שקננו בטפיחים ובבורות מחוסרין הן צידה ואסור לצודן, היו מדדין או מפריחין קצת שאינן חסרין צידה מותר לצודן אבל צריכין הן זימון מערב יום טוב שאינן מן המוכן, וכיצד הוא עושה עומד מערב יום טוב ואומר זה וזה אני נוטל למחר, ואין צריך ליטול ולנענע. צפור דרור צריך לקשר בכנפיה כדי שלא תתחלף באמה.
<h2>דף כו:</h2>
אין מוקצה לחצי שבת ולחצי יום טוב ואפילו גמרו בידי שמים ואין צריך לומר בשגמרו בידי אדם. כיצד, העלה תאנים וענבים לגג לעשותן גרוגרות וצימוקים ונתייבשו ונראו לאכילה מערב שבת או מערב יום טוב, ואח"כ נדחו משחשכה ולא היו ראויין לאכילה, ובו ביום חזרו ונתקנו ונראו, הרי אילו מותרין ואע"פ שאין גמרן תלוי בידי אדם אלא בידי שמים. דבר זה לאכילה אמרו ואין צריך לומר שאין מוקצה לחצי שבת ויום טוב ליאסר בטלטול. גרוגרות וצימוקים שנתייבשו קצת ולא נגמרו ויש מקצת אנשים אוכלין מהן כן ומקצת שאין אוכלין מהם כן, הרי אלו צריכין הזמנה מבערב, ואם הזמינן מותרין ואם לאו אסורין. מוקצה שייבש ואין הבעלים מכירין בו מבערב מותר. הכלים והאוכלים מטלטלים אותם לכל דבר ועושה אדם מהם כל צורכו, ואין אומרים לא ניתנו הכלים אלא לתשמישן והאוכלים לאכילה ולפיכך מסיקין באגוזים ובתמרים. אבל אם אכלן אין מסיקין בקליפיהן ובגרעיניהן לפי שהן כנולד.
<h2>דף כז:</h2>
בהמה בריאה שמתה בין בשבת בין ביום טוב, לא יזיזנה ממקומה ואפילו לחתכה לפני כלבו, שאין אדם מצפה אימתי תמות בהמתו, והרי זו כגרוגרות וצימוקים שאין דעתו עליהם כלל. היתה מסוכנת מבערב ולמחר מתה, מותר לחתכה לפני הכלבים שמוכנת היתה זו מבערב לכלבים. היתה חולה מבערב ולמחר מתה, בשבת מותר לחתכה לפני הכלבים אבל יום טוב אסור, שיש מוקצה ביום טוב ואין מוקצה בשבת.
רואין את הטריפה ביום טוב, נמצאת טריפה אין מטלטלין אותה. ולפיכך יראה שאין רואין את הטריפה אלא במקום שאם תמצא טריפה לא יהא צריך להזיזה ממקומה, אלא שלא ראיתי לאחד מן הראשונים שחשו לדבר זה.
<h2>דף ל.</h2>
אין מסיקין בעצים שבמוקצה ולא מתחילין בערימת התבן לפי שאין מתחילין באוצר. במה דברים אמורים בתבן הראוי למאכל בהמה או לגבל בו את הטיט, אבל בתבן סרוח ושמעורב בקוצים מותר לפי שאינו ראוי לא למאכל ולא לגבל בו את הטיט ומוכן הוא להסקה.
<h2>דף לב.</h2>
וכן מסיקין בכלים. ואם נשברו ביום טוב אין מסיקין בשבריהן. במה דברים אמורים בשאין השברים ראויין לכעין מלאכתן הראשונה, אבל אם היו ראויין לכעין מלאכתן הראשונה הרי הן כראיותן וככלים הן ומסיקין בהן. איזהו מעין מלאכתן, שברי עריבה שראויין לצוק לתוכן מקפה, שברי זכוכית לצוק לתוכה שמן. היו ראויין למלאכה אחרת שברי עריבה שראויין לכסות בהן את החבית, שברי זכוכית לכסות בהן פי הפך, כבר יצאו אלו מתורת כלי ואסור להסיק בה ואפילו לטלטלן ביום טוב, אבל בשבת מותר לטלטלן כל שראויין אפילו למלאכה אחרת. נשברו מערב יום טוב בין ראויין למלאכה בין שאינן ראויין למלאכה מסיקין בהן, שהרי הן כעצים מוכנים להסקה. במד"א להסיק בהן, אבל לסמוך בהן את הדלת או את הקדירה אם אינן ראויין אפילו למלאכה אחרת אסור, שלא ניתנו אלא להסקה. ואם ראויין למלאכה אחרת מותר שהרי הוכנו מבערב למלאכה אחרת ותורת כלי עליהן. כשאמרו מסיקין בכלים ובלבד שלא יהא מהפך בהן לאחר שאחזה בהן האור ואכלה מקצתן, לפי שנעשו שברי כלים והרי הן כנולד וכשהוא מהפך באיסור הוא מהפך. ואם רבה עליהן עצים מוכנים מותר להפך בהן שבהיתר הוא מהפך.
<h2>דף לב:</h2>
אבל אין מטלטלין את הבקעת לא לסמוך בה את הדלת ולא אפילו לסמוך בה את קדירת תבשילו, לפי שלא נתנו העצים אלא להסקה.
<h2>דף לג.</h2>
כל העצים ואפילו הרטובים ביותר מוכנים הן להסקה, אע"פ שהרטובים אינן ראויין להסיקן תחת תבשילו בפני עצמן, ראויין הן להיסק גדול בתערובת עצים יבשים, ולפיכך כולם מוכנים הן להסקה. נוטל אדם מקל עץ לצלות בו בשר בשפוד, דכשם שמותר לצלות בגחלתו כך מותר לצלות בו. במה דברים אמורים בעץ יבש הראוי להסיקו תחת תבשילו בפני עצמו, אבל רטוב שאין ראוי לצלות בגחלתו בפני עצמו אסור, שאין אומרים מתוך שמותר לצלות בתערובת גחלתו מותר לצלות בו. לא תכנס אשה לבית העצים ליקח מהן אוד לתקן בו את האש שבתנור אלא אם הוכן מערב יום טוב לכך, שלא נתנו העצים אלא להסקה. וכן אוד שהותקן מערב יום טוב לתקן בו האש ונשבר ביום טוב אין מסיקין בו, לפי שהוא כנולד ומסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים. שוחט אדם בהמה חיה ועוף בין מערב יום טוב בין ביום טוב, ומשליך בני מעיים לפני כלבו ולפני שונרו אם ירצה.
<h2>דף לו:</h2>
האוסר הככר על עצמו בנדר או בשבועה מותר לטלטלו, לפי שהככר מותר אצל אחרים ולא אסרו אלא על עצמו, ומאכילה אסרו ולא בטלטול. ומה בין זה לגרוגרות וצמוקים שמקצה אותן מדעתו לאכילה ולפיכך אין מטלטלין אותן לפי שאינם ראויים לא לו ולא לאחרים. הא אין זה דומה אלא לגוי שהביא פירות ואין במינן במחובר שאסורין לזה ומותרין לזה, ומותרין לכולן בטלטול. נשאל עליה בשבת או ביום טוב מותרת לו אפילו באכילה שלא הקצה אותן מדעתו לחלוטין אע"פ שצריך לאחרים להתירו, לפי שהנדרים ניתרין אף בשלושה הדיוטות, והדיוטות היודעים לפתוח את הנדר מצויין הן ודעתו סומכת עליהן שאם ירצה ימצא מי שיזדקק לו. תלה נדרו בחכם, אפילו בא חכם והתירו יראה לי שהוא אסור, שהחכם אינו מצוי להתיר לו נדרו ולחלוטין סילק דעתו ממנה.
<h2>דף מ.</h2>
אין משקין ושוחטין את הבהמות המדבריות לפי שהן מוקצות, אבל משקין ושוחטין את הבייתיות. ואלו הן בייתיות כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום. כבר ביארנו שאין המוקצה אלא מדברי סופרים והולכין בספיקו להקל. ולפיכך גוי שהביא בהמה למקולי ישראל אע"פ שהובאו לצורך ישראל, אם ידוע שלנות חוץ לתחום אסורות ואם ספק מותר. ואם הביאום לצורך גוי או אפילו סתם בעיר שרובה גויים מותר, שהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר וכל שמביא לצורך הרוב הוא מביא. בהמות הידועות שדרכן ללון חוץ לתחום ונמצאו בעיר ביום טוב, אני אומר שמא מבערב הכניסן לתחום וחוץ לחומה לנו ומותרות. וכל שכן השוחטין בבקר שחזקה מבערב הכניסום לתוך התחום. ולא ראיתי לאחד מרבותי שחשש לדבר זה.
